ספר דברים פרק
כא פסוק י כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל
אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ הָשֵׁם אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ:
(יא)
וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ
לְאִשָּׁה:
(יב)
וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת
צִפָּרְנֶיהָ:
(יג)
וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת
אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ
וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה: (יד)
וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ וּמָכֹר לֹא
תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ:
“If you go out to war against your enemies, and Hashem, your G-d,
will deliver him into your hands, and you take his captives, and you see among
the captives a beautiful woman and you desire her, you may take [her] for
yourself as a wife. You shall bring her into your home, and she shall shave her
head and let her nails grow. And she shall remove the garment of her captivity
from upon herself, and stay in your house, and weep for her father and her
mother for a full month. After that, you may be intimate with her and possess
her, and she will be a wife for you. It shall be, if you do not desire her, then you shall send her away
wherever she wishes, but you shall not sell her for money. You shall not keep
her as a servant, because you have afflicted her (Devarim 21:10-14).
אור החיים על
דברים פרק כא פסוק יא
ואומרו וראית
בשביה אשת יפת תואר - אמר אשת סמוך, פירוש נשמת אדם, כי אין הס”מ שולט בנפש עד
שתרד מטה ותכנס באדם, ממנו הוא לוקחה בשבי, והנפש תקרא אשה, וקרא לזו יפת תואר, כי
הנפש יפה עד מאד, אלא שמתנוולת במעשים הרעים, וכשינוצח היצר אז ישכיל האדם בנפשו
מה יפה ומה נעימה היא:
“You see in her captivity a beautiful woman.” The reason the Torah
writesאֵשֶׁת /eshet (the possessive form) instead of the more appropriateה, /isha is to alert us that the subject is man’s soul, the
one that is inseparable from her ‘mate,’ her body. Satan does not exert any
influence on such a soul until it has ‘descended’ and inhabited a body. He is
only able to take it into captivity once it has become inseparable from its
body. Thisנֶפֶשׁ /nefesh is calledאִשָּׁה, /isha woman. The reason the Torah describes it asיִפָת תֹּאַר, /yifat to’ar –
‘beautiful,’ is because this nefesh is intrinsically very beautiful
indeed and it has only disheveled herself by means of the sins committed by the
body it inhabits. Once we conquer our evil urge, we will realize how truly
beautiful ourנֶפֶשׁ /nefesh really is.
ואמר וחשקת בה
- פירוש אז החשק שהיה לו בדברי היצר ובפיתויו ילבישם בה לתקן לה המושכלות, ועולם
הקיים שכולו טוב,
וְחָשַׁקְתָּ בָּהּ, “and you will desire her.” This means that
then the time has come when you will truly desire her, i.e., your soul, instead
of the desire you had previously displayed for the seductive machinations of
your evil urge.
ואומרו והבאתה
אל תוך ביתך, לפי שעל ידי פיתוי הרע מתרחקת הנפש מהגוף, ושוכן חלק רע במקומה, כדרך
אומרו טורף נפשו באפו (איוב יח ד), והגוף יקרא בית על דרך אומרם (תענית יא) מי
מעיד באדם קורות ביתו שהוא הגוף, וכשנוצח יצרו יביא נפשו לתוך ביתו, ויקרא בעל
נפש, ולהיות שהנפש שקנה מקום טמא, צריך לנקותה מתחלואי הרע הנדבק בה, שהוא בחינת
שער הראש, והוא אומרו וגלחה את ראשה, גם בחינת הקליפה הרמוזה בצפרנים, אמר כנגדה
ועשתה את צפרניה לשון תיקון, ותסיר מסוה הטומאה המתכסה בה הנפש מרוח הטומאה:
וַהֲבָאַת אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ,
“and you will bring her into your house.” This is a reference to the fact that
the true soul moves (spiritually) further and further away from the body it
inhabits as a result of accumulations of the sins committed by the body. In its
place a spiritually negative force occupies the void left by the soul. We find
a somewhat similar concept in Job 18,4: טוֹרֵף
נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ, “who tears his soul
apart in his anger.” The body is called בַּיִת/bayit – ‘house,’ as we learned in Ta’anit 11: “who
testifies against man? The walls of his house, i.e., the body.” When the evil
urge defeats the soul, it makes itself at home within the body, which used to
be the exclusive home of the soul. As a result, the evil urge will become known
as the בַּעַל נֶפֶשׁ/ba’al nefesh, the force in control of the soul. The soul
that man had acquired originally now has to fight back to regain its original
position and has to get rid of the symbols of impurity, which have infested it.
One such symbol is the hair on his head, and this is why the Torah orders it to
shave off the hair on its head. The term קְלִפָּה/klipah – ‘peel,’ which is the best-known simile for the
spiritually negative forces, is represented in the body by the nails, which are
like a peel. Trimming the nails then is an indication of man’s effort to trim
the forces of the קְלִפָּה/klipah.
והוא אומרו
והסירה את שמלת שביה מעליה, פירוש שקנתה משבייתה במקום טמא, וזה יהיה על מירוק
החטאים, ודרכי התשובה, והכנת הדעת, מול אלהי ישראל ברוך הוא ויבחר מקום מושב לה
בית המיוחד לישראל שהוא ”בית המדרש “, והוא אומרו וישבה בביתך
ותתודה בבכי על אשר מעלה באביה ואמה, ועל פרידתה מהם, אביה זה הקדוש ברוך הוא אמה
היא כנסת ישראל (ברכות לה:), ירח ימים זה שיעור המספיק לשב, או ירמוז, לחודש המיוחד לתשובה שהוא חודש אלול:
וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ, “and she is to remove the garment of her captivity from herself,
etc.” This is a reference to garments acquired as a result of her becoming
defiled. The removal is to take place by means of eradicating the traces of her
sins through penitence, self-flagellation, etc. וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ, “and she is to dwell in
your house, etc.,” during which time she is to confess her sins and weep in
sorrow over all the trespasses she has committed against her father and mother,
i.e., against G-d and the community of Israel whose traditions she has flouted
(compare Berachot 35). יֶרַח יָמִים, “for a full month,” which is sufficient for this purpose. The
Torah may have in mind the month of Elul, which our sages set aside for
penitence prior to the Day of Judgment, Rosh Hashanah.
ואחר כן תבוא
אליה - פירוש אתה תכנס ליהנות מאורה, בסוד אומרו נפש עמל עמלה לו (משלי טז כו),
ותסייעהו לעמוד בדרך הנאות, ותקרא אתה בעליה שקנית אותה בכח מעשיך, והוא אומרו
ובעלתה גם ליום התחיה תהיה מיוחדת לך לחזור לגופך ותעמוד בה, והוא אומרו והיתה לך
לאשה:
וְאַחַר כֵּן תָּבֹא אֵלֶיהָ,
“after that you may join her, etc.”
You are now permitted to benefit from her spiritual light. This is the mystical
dimension of Proverbs 16,26 נֶפֶשׁ עָמֵל, עָמְלָה לוֹ, - “when someone toils for his soul, he toils on behalf of his true
self.” This will assist him to remain on the correct path וּבְעָלְתָה, “and you have become her
master.” The reason the Torah describes you as her master is because the moral
strength of your actions has rehabilitated her. Eventually, this soul will once
more inhabit your body and remain in it performing the task assigned to it.
This is what the Torah means with the words וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה, “she
may become your wife.”
וחזר הכתוב
לצוות על הנפש, שאם האיש לא נטה לבו לקוות להטיב לנפשו ולהתעצם להאיר לה בעולם
העליון, על כל פנים יזהר שלא יריע לה כדרך שאמר שלמה (קהלת יב: ז) והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה, ודרשו במסכת שבת (קנב:) תנה לו כמו
שנתנה לך, והוא אומרו אם לא חפצת בה ושלחתה לנפשה, פירוש שלא תמסרנה ביד שבאי, אלא
בת חורין ואין עליה יד מושל:
The Torah now spells out the alternative. If the man does not make
an effort to rehabilitate his soul so that she will radiate the spiritual light
she was meant to radiate within him, the very least he must do is to make sure
that her status will not deteriorate further. Solomon said in Kohelet
12,7: “and the spirit returns to G-d who gave it.” Our sages in Shabbat
152 comment on this that the reason Solomon added the word “who gave it”
[something which is obvious if we speak about ‘returning’ something], is to
remind us that it must be returned in the mint condition in which we received
it from G-d אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ, “If you do not desire her you must send her away to be on her
own.” This means that you must not hand her over to a prison guard but to give
her her freedom (Ohr Hachayim, Devarim 21:11).
ספר דברים פרק
כה פסוק יז זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ
עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם:
(יח)
אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ
וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים:
(יט)
וְהָיָה בְּהָנִיחַ הָשֵׁם אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ
אֲשֶׁר הָשֵׁם אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר
עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח:
“You shall remember what Amalek did to you on the way, when you went out of Egypt, how he happened upon you on the way and cut off all the stragglers at your rear, when you were faint and weary, and he did not fear G-d. [Therefore,] it will be, when Hashem your G-d grants you respite from all your enemies around [you] in the land which Hashem, your G-d, gives to you as an inheritance to possess, that you shall obliterate the remembrance of Amalek from beneath the heavens. You shall not forget!” (Devarim 25:17-19).